21 השבטים קברטאי- Къэбэртей

Зарегистрируйтесь, чтобы просмотреть полный документ!

21 השבטים : • · קברטאי- Къэбэртей · שאפסור'- Шапсыгъ · אבזאך- Абзах · בז'אדור'- Бжъэдыгъу · בסלאנאי- Бесланей · נאתחואג'- Натхъожъ · צ'מגוי- Чlэмгуй · חתוקאי- Хьатыкъуай · מאמחיש- Мамхыгъ · יג'ירקואי- Еджыркъуай · מאחוש- Мэхъуш · חאקוץ- Хакlуцlу המונח צ'רקסים הינו כינוי לבני עם ה"אדיגה", 21 שבטים אשר מקורם בהרי הקווקז. פירוש המילה צ'רקסים הינו "שוכני הרים", "לוחמים" וכו'. . . כינוי, שהעניקו עמים זרים לאותם שבטים.

מקור הצ'רקסים בחבל צפון הרי הקווקז. חבל הרים שנמצא כיום תחת כיבוש רוסי. צ'רקסיה מורכבת משלוש רפובליקות אוטונומיות שונות: "קרצ'אי – צ'רקס" , " קברדינו – בלקריה" ו"אדיגיה ". צ'רקסיה הוא החלק הדרומי ביותר של הפדרציה הרוסית וחולקת גבולות עם הים השחור ומדינת גאורגיה.

שפת האם של האדיגאיים היא האדיגאבזה. זו שפה עתיקה בת למעלה מ 0005 שנה. שפה אונומוטופאית )שפה תיאורית( ואותיות השפה היו ציוריות. השפה נכתבה משמאל לימין. הצ'רקסים הפסיקו לכתוב באותיות הציוריות לפני כ 004 שנה עקב מחסור בכלים ואמצעים והחל מלפני כ 051 שנה הצ'רקסים אימצו את האותיות הקיריליות. בשפה הצ'רקסית יש 46 אותיות ועיצורים.

הצ'רקסים חיו בחבל הרים, שבו שררו מלחמות והיו צריכים להתמודד במתקפות. על כן נהגו לאמן את כולם להיות לוחמים. ילדים ידעו שמטרתם הוא להפוך להיות לוחם. המבוגרים נדרשו להעניק עצמאות בגיל צעיר וללמד אותם סבלנות ואיפוק. הורי ילד שמלאו לו 8 שנים היו לוקחים את בנם לשבט אחר ומוצאים לו משפחה אומנת - משפחה שעד גיל 41 ישהה אצלה ויהפוך לוחם. במהלך 6 שנות היעדרו של הילד הוא ילמד להיות עצמאי וגם יערוך היכרות עם כלי הנשק ויעבור אימונים מפרכים. היה הכרח לדעת לרכב על סוס ואותם נערים אילפו את סוסיהם. עם שובו אל חיק המשפחה, בגיל 41, זכה הנער ללבוש את בגדי הצ'רקסקה - בגדי הלוחם המסורתי של עמם.

הרי הקווקז הינם בעלי מעבר יבשתי חשוב בין אירופה לאסיה. כמו כן, ישם בהם אוצרות טבע - מים מתוקים, עצים, ברזל וכדומה. אלה גרמו לאימפריות לחמוד את חבל ההרים. רבות הן האימפריות שניסו לכבוש את הרי הקווקז, אולם תמיד נבלמו בידי הצ'רקסים. הבולטת ביניהן היא האימפריה המונגולית, שהעדיפה לא להתעמת עם הצ'רקסים מחשש לאובדן כבד. ניתן לראות במפה המונגולית כי צ'רקסיה נשארה מובלעת בתוך האימפריה.

בין אמצע המאה ה 81 לבין אמצע המאה ה 91 הצ'רקס חוו מלחמה קשה נגד האימפריה הרוסית, שבמהלכה מחצית מהעם. קיפחו את חיים 5. 1 מיליון צ'רקסים, הרוסים שנקטו בשיטות אכזריות של הכחדת עם )אדמה חרוכה, הפרד ומשול( הביאו לכניעת העם הצ'רקסי בתאריך ה 4681. 5. 12. על הכניעה החליטו ראשי העם הצ'רקסיבמטרה לאפשר לעמם לשרוד.

עם כניעת העם הצ'רקסי, הרוסים החלו במסע גירושם מהמולדת. מי שהסכים לקלוט את הצ'רקסים הייתה האימפריה העות'מנית, ששלטה במזרח התיכון. האימפריה העניקה מקלט לצ'רקסים ומטרתה הייתה ללקט את הלוחמים הצ'רקסים ולשלוח אותם אל החזית להילחם כשכירי חרב. העות'מנים שראו במשפחות הצ'רקסים מטען עודף נהגה לדלל את העם תוך הזנחה ללא סיוע, הפרדה בין השבטים ורצח עם. האימפריה הכחידה יותר מ 000, 001 צ'רקסים – תוך כדי הפלגות מהמולדת אל האימפריה השליכו אותם מהספינות אל הים השחור בעודם חיים.

הצ'רקסים בגולה התיישבו בתוך תחומי האימפריה העות'מנית. אל המזרח התיכון הצ'רקסים הגיעו בשנת 6781 והחלו בהתיישבות. בחלק הישראלי שכנו שלושה כפרים בראשית הדרך - ריחניה וכפר קמא בגליל וצ'רקס בשרון. צ'רקס לא שרדה את מחלת הקדחת שפרצה באזור ולכן יושביה נטשו אל עבר רמת הגולן, היכן שהיו 31 ישובים צ'רקסים עד לשנת 7691. בין היישובים הצ'רקסים ברמת הגולן ניתן למצוא את חושניה, גוויזה, עין זיוון וקוניטרה. לאחר הכיבוש, הסורים לא רצו להשאיר את הצ'רקסים בידי הישראלים, כי לא רצו להשאיר מאחור לוחמים מיומנים כמתנה לישראל.

כחלק מהתאקלמות הצ'רקסים בסביבה הם נהגו גם ללבוש את מדי המדינה שבה התיישבו ותמכו במערכי הלחימה שלה. החל מהאימפריה העותמנית דרך המנדט הבריטי ועד לראשית שנותיה של מדינת ישראל. צעירי הצ'רקסים הקימו את השומר הצ'רקסי, יחידת שומרים לשמירה על ההתיישבות היהודית שהתקיימה עד הקמת גדוד 31 של גולני לאחר חתימת הסכם בני ברית בין ישראל לצ'רקסים בסוף שנות ה 05. מאז הצ'רקסים מהווים חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

מספר הצ'רקסים בעולם מוערך כיום כ 000, 5 איש. מתוכם 000, 3 חיים בטורקיה. במולדת יש 000, 1 צ'רקסים, שהם מיעוט של %02 מכלל האוכלוסיה. בין הצ'רקסים בגולה, שידעו לרכוש מעמד גבוה בחברה שבה הם החיים - בירדן. שם הצ'רקסים זוכים למעמד של אצילים, מעמד שראשיתו בימי המלך עבדאללה הראשון, אשר נהג ללכת כשצמודים אליו שני שומרים צ'רקסים. עם השנים עלה מעמד הצ'רקסים לרמה של הפקדת ביטחונה של ירדן בידיהם לרבות משמר המלוכה בארמון ברבת עמון.

לאורך ההיסטוריה ידעו הצ'רקסים לבחור בדתות שונות לפי התאמתן לתרבות הצ'רקסית. במשך אלפי שנים הצ'רקסים היו פגנים שהאמינו בפסלים ואמונות תפלות. עד סוף המאה הששית הצ'רקסים הסכימו לקבל את הנצרות והיו לנוצרים אורתודוקסים במשך 0021 שנה, עד המלחמה נגד הרוסים. בסופה של מלחמה זו זנחו הצ'רקסים את הנצרות מטעמים אידיאולוגיים כי דת אמורה לקרב בין אנשים ולא להרחיק - נוצרי לא אמור להילחם בנוצרי. במהלך הגירוש ותוך כדי חשיפה אל האסלאם, הצ'רקסים אימצו דת זו בשל תכונותיה הדומות לתרבותם - הענקת זכויות לאשה, לימוד הילדים לכבד את המבוגרים ועוד. כיום %99 מכלל הצ'רקסים בעולם הינם מוסלמים סונים.

אחד הדברים המקסימים בתרבות הצ'רקסית היא ההיכרות בין גברים צעירים לנשים צעירות. ההיכרות הזו הייתה מותרת אך ורק בעונת החיזור )חודשי הקיץ בלבד( גברים היו נדרשים לחזר אחרי נשים משבטים אחרים, להכיר את בת השבט היה בגדר איסור. גם מיקום החיזור היה מוגבל, לא בסמטאות או בבתים שהתארחת בהם, אלא רק במעגל הריקודים. בכל פעם שיצאת לחזר בשבט מסוים היית מחפש את מעגל הריקודים, את המעגל ניתן היה למצוא רק כשיש חתונה בכפר. בערב החתונה היו נאספים הגברים והנשים ופותחים מעגל ריקודים, שהעניק במה לצעירים לחזר אחרי הנשים. המעגל בנוי כשחציו נשים וחציו גברים כאשר כל אחד מהגברים והנשים תופס צד ללא ערבוב בין נשים לגברים.

הריקוד בנוי כך שצעירה הנכנסת למעגל תזמן גבר שינסה לחזר אחריה. תהליך הריקוד שהצעירה רוקדת בסגנון חופשי כאשר הדגש על תנועות מעגלית וללא הובלה. היא אדונית לעצמה. הגבר שאיתה במעגל ינסה להרשים אותה תוך כדי הריקוד. צעירה, שהתרשמה מהרקדן המחזר, האריכה את הריקוד איתו ושילבה תנועות ידיים וחיוכים. בגמר הריקוד נהגו הצעירות לרמוז לגברים שהן התרשמו ממנו בהנחה שהגבר יבין ויגיע למפגש עם הצעירה בחצר ביתה לאחר גמר הריקודים. חלק מחוקי הריקוד הוא ללא מגע בין הגברים לנשים. כמו כן, מי שלא ידע לרקוד לא הוזמן אל המעגל הפנימי. לכן מי שעמד במעגל הפנימי ידע שחלה עליו החובה לרקוד באותו הערב. הצ'רקסים למדו לרקוד בגיל צעיר תוך חשיפתם למוזיקה הלאומיית והצעדים הצ'רקסיים שלא חל בהם שינוי. עד עצם היום הזה, כל חתונה צ'רקסית מסתיימת תמיד במעגל הריקודים עם אותה מנגינה בת אלפי שנים.

בגמר החתונה נהגו הגברים לנהור אל בתי הצעירות כדי לפגוש אחת מהן ולקבל ממנה אישור לשבת איתה בחצר הבית ולחזר אחריה. כאלה שקיבלו את האישור ניסו להרשים אותן במטרה לקבל הזמנה נוספת לשבוע הבא. ומי שהיה מחזר טוב זכה לחזור אל אותה צעירה כמה פעמים וניהלו חיזור שנמשך לאורך שנים - ארבע, חמש, שש או אפילו לפעמים 01 שנים. מטרת החיזור הממושך להעניק אפשרות לזוג הצעיר להכיר אחד את השני היטב שלא יהיו הפתעות כאשר יתחתנו. גם החתונה לא הייתה מתאפשרת בקלות מאחר והחיזור היה מתבצע בצורה חשאית כשהוריה לא ידעו דבר על החיזור, ועל כך כשהצעירה הודיעה על רצונה להתחתן נהגו ההורים להתנגד לכאורה. זה לא היה הדבר שמנע מהן להתחתן, כי רצונה של הצעירה הכריע. הצעירות היו מבקשות מהמחזרים לחטוף אותן בלי אישור הוריה. את החטיפה ביצעו הצעירים כשבאו מלויים עם חברים ובני משפחה ויחד עם שתי נשואות מהמשפחה בכדי להעניק חסות לארוע ולקלוט את הצעירה ולהעביר אותה אל חסותן עד יום החתונה.

את החטיפה היה מבצע הצעיר החוטף לבגו. הוא מבקש מכל מלוויו להישאר מחוץ לגבולות הכפר וניגש אל הצעירה לבד. הוא נהג להושיט את זרועו בכדי לאפשר לה להחליט. אם הצעירה החליטה להחזיק בזרועו, החתן היה מרים אותה אל סוסו ויורה ירייה באויר בכדי להודיע לתושבי הכפר כי נעשית חטיפה. רק אחרי שצעיר יצא את גבולות הכפר היה משלים את הפעולה בשלוש יריות נוספות בכדי להודיע כי החטיפה התבצעה ומשם הדרך אל החתונה סלולה.

Скачать презентацию 21 השבטים קברטאי- Къэбэртей

7d7a3c9ddda8d359b4599124c84875a2.ppt

Количество слайдов: 15